הבלוג של סביון

כפי שהבטחתי, אנחנו הולכים לדבר על פחד היום. מפחיד, נכון?

אבל בואו ננסה לרגע להבין מהו פחד, ומהו המקור שלו. כשנבין מהיכן "צומחות הרגליים" לנושא הזה, יהיה קל יותר להבין איך נפטרים מהפחד.

אתחיל בשאלה:  האם הפחד הוא חוויה שלילית או חיובית?

התשובה אינה מובנת מאליה. רוב הנשאלים יענו "שלילית!", וזה די ברור. מי רוצה לפחד? אבל אם נבחן את העניין מקרוב, נראה שהפחד הוא מנגנון ההגנה החשוב ביותר שלנו. הוא מייצר אצלנו כמות גדולה של אדרנלין, מעלה את רמת הערנות שלנו לשיא, דורך את שרירנו ומחדד את חושנו. רע? לא נראה לי..

אנחנו נולדים עם שלושה פחדים. שרידי אבולוציה מתפתחת..

הראשון – פחד נטישה. מנגנון הישרדות של יילוד, מלמד אותו להיצמד לאימו עד לעצמאותו.

השני – פחד נפילה ממקומות גבוהים.

השלישי – פחד מקולות חזקים, קולות נפץ. (מנגנון התראה על סכנה)

זהו רבותי!!  אלו הם הפחדים המולדים. אין יותר.  כל שאר הפחדים רכשנו לנו בעצמנו, למדנו לפחד מדברים שונים, כל אחד על פי מה שראה בסביבתו הקרובה. כל אחד על פי ניסיון חייו. למדנו לפחד מכל דבר שזז, אמיתי, לא אמיתי, מעצמנו, מהסביבה, מהחיים… מהמוות, מכל מה שרק תעלו בדעתכם.

אנחנו מפחדים לאבד אהובים, לאבד כסף, לגדול, לקבל אחריות, להתחייב, להתעצם, להיכשל, להצליח, ומה לא..

רוב בני האדם מגיבים לפחד  לא פועלים מתוך פחד. התגובות המידיות הן (FFF) בריחה, קיפאון או לחימה. גם בוגרים אינם מבחינים בין תגובה לפחד לפעולה מתוך פחד.

הפחד מייצר אצלנו אמונות מגבילות – לו רק יכולתי… (אני לא יכול), אילו היו התנאים בשלים…

בשביל כסף צריך לעבוד קשה, כסף לא צומח על העצים, החברים שלי ינטשו אותי אם אתקדם בתפקיד. אני לא יכול להפסיק לעשן, הדיאטות אף פעם לא עוזרות. האישה שלי, הבעל שלי…

מחסן תירוצים בלתי נדלה שאומר לנו למה אי אפשר, למה אני תקוע בחרא של עצמי, חם לי וטוב לי אבל מסריח… סביר להניח שאת המשפטים האלה, שמענו בבית, מההורים או בסביבה הקרובה.

לרוצים לבצע שינוי וחושבים שאינם יכולים מתנהלים בד"כ על ידי שני פחדים:

פחד מכישלון

פחד מהצלחה

יופי. עכשיו אני יודע ומבין שאני פחדן חסר תקנה, ואני לא מסוגל לחולל שינוי… אז מה הלאה?

עכשיו בואו נראה מה הלאה!  איך מנצחים את הפחד!!

שלב הראשון – אל תתכחשו לפחד. תדברו על הפחד, תגדירו אותו במילים מדייקות, ובואו ננסה להבחין בין פחד מכישלון לפחד מהצלחה.

אם אתם פוחדים מדחייה, חוסר התאמה, ואימות עם אנשים אחרים, סביר להניח שאתם פוחדים מכישלון

אם אתם פוחדים ממחויבות, שינוי, התעצמות, התחייבות – סביר להניח שאתם פוחדים מהצלחה.

שלב שני – רשום לפניך את הדברים שאתה אומר הכי הרבה לעצמך:

אני פרפקציוניסט

אני לא יכול לאמר לא..

מצפים ממני רק להצלחה

ההצלחה קשה

קשיים בדרך

אני אהיה בודד בצמרת

קשה לשמור על הצלחה..

כל המשפטים האלה הם מערכת אמונות, מגבילות, שמייצרות אצלנו חוויה ההופכת להיות המציאות שלנו

המחשבה מייצרת מציאות! אנחנו רואים את המציאות דרך המשקפיים של האמונה המגבילה וחווים את הכישלון, מצפים לו, מייצרים אותו.

שלב שלישי – שינוי האמונות המגבילות.

איך לכול הרוחות משנים אמונה? אמונה הרי היא דבר שורשי, עמוק.. האם ניתן לשנות?

בוודאי! 

האמונות המגבילות הן אמונות המשותפות לחלק מהאנשים. לא לכולם. נכון? ברור… אז בואו תחשבו לרגע.. מדוע השכן שלי למטה, לא חושב שההצלחה קשה? מהו איש מיוחד? עשוי מברזל? סביר שלו. אז למה אני מאמין בקושי והוא מאמין בקלות? כי הוא עשה בחירה אחרת. כדאי, רצוי וחיוני להתחיל לברר האם יש לאמונה שלנו רגליים במציאות. בואו ונשאל אותו. נלך לכבודו ונתחיל להבין שהפחד שלנו הוא וירטואלי.. לא אמיתי, והכי חשוב יחסי. כל אחד מפחד ממשהו אחר. הפחד של האחד הוא ה"לחם" של השני.

ניתן ללמוד מכך, שלכל אמונה שלילית שיש לנו בחיים, יש את המקבילה ההפוכה, והיא חוויה של מישהו אחר. ז"א, שהפחד והאמונה המגבילה היא לא יותר מ – זווית ראייה, בחירה!

עכשיו – בואו ונשנה זווית ראייה. ניקח את כל המשפטים שהכי מפחידים אותנו, ונהפוך את זווית הראייה. נשנן לעצמנו באופן עקבי את המשפטים ההפוכים! אני מצליח ללא קושי,  אני יכול לעבוד גם כשהתנאים אינם אידיאלים, אני יכול לאמר לא כשצריך… וכן הלאה וכן הלאה.

התוצאה תהיה, שבתהליך נרכש, תתחילו לשנות את המחשבה שלכם, והמציאות תראה לכם את פניה – כפי שאתם בוחרים לראות אותה! והאמונה תשתנה בהתאם. ניתן להיעזר בטכניקות כגון דמיון מודרך, NLP , EFT וכל מה שעולה על דעתכם, ואל תתביישו לבקש עזרה!

אז מה אתם אומרים – איזה פחד…. כיף, נכון?

מוזמנים לשאול, להגיב, ולהתייעץ

ובכן, הגענו ל"תכלס"

איך עוברים ממצב של קיפאון, ייאוש, וחוסר תיקווה לעשייה מחוללת שינוי..?

בואו נבהיר משהו לפני כן – זה מצב טבעי לחלוטין!  ישנן 3 תגובות אוטומטיות למצב קיצוני – FFF

ראשי התיבות הן : Freeze , Fight, Flight שבעברית צחה קיפאון, בריחה או מלחמה.

רובנו נמצאים במצב "קיפאון", ז"א איננו זזים מהמקום, תקועים פיזית ורגשית. חלק, "בורחים", ז"א או מתעלמים מהמצב, כאילו אינו קיים, מכחישים, או הגוף בוגד בהם והם נעשים חולים.

החלק הקטן – משיב מלחמה – ז"א, מקבל החלטה מידית לשנות את המצב, בכל דרך, בכל מחיר.

איך מגיעים לשם?

ראשית – לקבל את העובדות, כמו שהן, מבלי להכחיש או להדחיק היכן אתה נמצא.

שנית – לזהות את מצבך – באיזה  "F" אתה נמצא..

שלישית – לחלוק את מצוקתך עם האנשים הקרובים לך. אנשים שאתה סומך עליהם. קבל מהם    התייחסות, קבל עזרה, אל תקבל רחמים!  כשאתה משתף אנשים אחרים שיכולים לתת לך מבט אובייקטיבי על מצבך, אתה יכול לראות, שבעיני אנשים אחרים מצבך נראה אחרת. ברובם יוכלו לתת לך פרספקטיבה אחרת, שאולי לא ראית, אולי סירבת לראות. המטרה היא להוציא את השדים מתחת למיטה, להביט בהם בעיניים ואז לבחון את כוחם האמיתי. כשהשדים נמצאים מתחת למיטה, הם הרבה יותר מפחידים ממה שהם באמת.

בשלב הזה, התמונה הרבה יותר ברורה ומדויקת. מכאן אפשר כבר להתוות דרך פעולה!

וכאן באה משוכה נוספת – פחד!!

וזה כבר בפוסט הבא, הכרת  הפחד וההתמודדות איתו. -  התקווה.        … סבלנות

שמעו חברים. בימים טרופים אלה, אני נדרש להכין תוכנית תמיכה לחולי סוכרת, בה יתאפשר לאנשים לבצע את תהליך שינוי הגישה והחשיבה, הנדרש על מנת לחולל את השינוי המשמעותי ביותר בחייהם.

הם יידרשו לשנות באופן דרסטי את אורח חייהם על מנת להישאר במצב בריאותי יציב, שולטים ברמות הסוכר בדמם, מונעים הידרדרות שעשויה לעלות להם בראייתם, בכליותיהם, ביכולת ללכת, ובמקרים קיצוניים אף בחייהם.

לכאורה, מה הבעיה? תכין תוכנית, תגיש, יבצעו… או לא… וזהו…

אך לא הבעיה נעוצה בהכנת תוכנית. לב העניין  הוא לתת לכל אחד ואחת מהם, את התחושה שהם רוצים, יכולים, מוכנים ובשלים לבצע את מה שנראה על פניו בלתי אפשרי.

ולמה בלתי אפשרי?  האם ראיתם פעם סוכרתי שמן, עם רגל סוכרתית, מדדה בקושי, או אישה סוכרתית עם מדדים מבהילים של סוכר ושומני דם, מדוכאת וחסרת תקווה?

אז דווקא, לאנשים אלה, הנמצאים על סף הייאוש, מוקפים בערמות של תרופות מבלי יכולת לתפקד בלעדיהם, מיועדת התוכנית.

ואני שואל שוב – האם כל אחד יכול לחולל שינוי משמעותי בחייו?

                   כן! כן! ועוד פעם כן!

ומהיכן הביטחון? מהיכן הידע?

אומר לכם את התשובה. אותם אנשים, רגע לפני שהרימו ידיים, הרימו טלפון, וביקשו להירשם לסדנא.

רגע לפני שסתמו את הגולל על בריאותם באו לסופ"ש לסוכרתיים שערכנו ב"דן פנורמה" .

רגע לפני שהחליטו לצלול  למעמקי הדיכאון ביקשו "תעזרו לי" , אני לא יודע איך, אבל תעזרו לי. אני לא רוצה להעלם. ולמה עשו זאת? כי אי שם בתוך תוכם, הם יודעים שיש עוד ניצוץ שיהפוך ללהבה, אם רק תימצא העזרה הנכונה! הם עוד מאמינים שינה אפשרות לקום ולפרוח. הם לא מוכנים למות מבלי לנסות ולו פעם אחרונה..

עכשיו לא מדובר רק בחולי סוכרת, שלרווחתם אני פועל, שבקלות מצאתי דוגמאות מחייהם,אלה לכל אחד, לכל אחת, שמצא שהוא או היא חיים באופן המחייב שינוי או ש….

האם כל אחד יכול?  ואני חוזר על התשובה שלי. כן.

טוב, אז איך כל אחד יכול? בואו נחשוב רגע. מה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בחייך?

אחד יאמר: " שלא יישאר לי כסף לאוכל". השני יאמר: " שאהיה מרותק למיטתי" והשלישי יאמר את משנתו הוא..

ואז אני שואל : טוב, הגעת לתחתית הבור, מה עושים עכשיו?  אחד יאמר, אני אחפש עבודה אפילו כשומר, כמחלק עיתונים, בתברואה, כל מה שייתן לי הכנסה, אקבץ נדבות… אמכור את הבית, האוטו את נשמתי.. העיקר שתהיה לי הכנסה.

השני יאמר שיעבור את כל הרופאים, ייסע לסוף העולם לקבל מזור, ימכור את ביתו ונכסיו, ישעבד את עצמו רק על מנת לשוב ולתפקד…

אלו הן רק דוגמאות, ולכל אחד מכם בטח יש את ה – "Worst Case Scenario " שלו.

אז דוגמאות למה נתתי בעצם? דוגמאות של אנשים שמוכנים לעשות הכל בשעת משבר.מוכנים למצות את שאריות האנרגיה האחרונות על מנת להינצל..  אז איפה הקושי?  הקושי האמיתי הוא במקרים בהם עדין לא הגענו לתחתית הבור. במקרים בהם המצב רע, לא קטסטרופאלי, או לא נתפס ככזה, ושם אנחנו תקועים ב"אזור הנוחות שלנו"  , יודעים שחובה עלינו לבצע שינוי קיצוני, אבל חסר לנו כח, חסרה מוטיבציה, המאמץ נראה בלתי אפשרי…, "אני חי בקושי, אבל חי, אמנם איכות חיים חרא, אבל אני רגיל"

אז מה עושים?  בפוסט הבא.

תישארו בקשר ותדעו.